חינוך והסברה

במסגרת החינוך וההסברה, מובא כאן מידע אודות עיקור כלבות וחתולות, סירוס כלבים וחתולים וקדחת הקרציות.

 

סירוס כלבים וחתולים

 

הסירוס הוא ניתוח שנועד למנוע מחיית המחמד להתרבות. הניתוח בזכרים מבוצע בהרדמה מלאה, ובמהלכו מוסרים האשכים. כתוצאה מכך מופסק ייצור ההורמון הזכרי טסטוסטרון האחראי על ההתנהגות המינית, ואין ייצור זרע הדרוש לרבייה. ברוב המקרים מדובר באשפוז של יום קצר, שבסופו חיית המחמד שבה עירנית הביתה וחוזרת לפעילות תקינה למחרת.

 

רחובות הערים והיישובים מלאים בחתולים ובכלבים משוטטים, ומכלאות אגודות צער בעלי-חיים מלאות עד אפס מקום. מדי יום מורדמים עשרות עד מאות כלבים וחתולים שכל חטאם הוא שנולדו ללא מי שיטפל בהם. סירוס תורם להקטנת התופעה, כמו גם למניעת סיבוכים רפואיים דוגמת בעיות בפרוסטטה ובאשכים בגיל מבוגר יותר.

 

חיוניות הסירוס

מבחינה התנהגותית, סירוס הזכרים מונע התנהגות מינית בלתי רצויה – בכללה דומיננטיות שעלולה להתבטא באגרסיביות לבני אדם, בריחה מהבית, וקרבות עם זכרים אחרים שלרוב מסתיימים בפצעי נשיכה הדורשים טיפול רפואי יקר. בנוסף, השיטוט בחיפוש אחר נקבות חושף את הכלב לסכנות אחרות, דוגמת הרעלות, תאונות דרכים ועוד.

 

חתולים שטרם עברו סירוס יעדיפו לסמן את הבית בתרסיס שתן מרוכז ומצחין, ליילל ליד דלת הכניסה בצווחות קורעות לב, ולחזור הביתה לאחר הרפתקאות הלילה כשהם שרוטים ונשוכים עד זוב דם. סכנה נוספת אצל חתולים היא מחלת האיידס, העוברת בעיקר על ידי נשיכות הדדיות בין זכרים לא מסורסים.

 

מועד הסירוס נובע מפשרה: הרצון לסרס מוקדם ככל האפשר לפני הגעה לבגרות מינית, מול הרצון לתת לגור להתבגר מעט ולאפשר לו להגיע לגודל מינימלי מסוים המקל על ביצוע הניתוח. על פי רוב, גיל חצי שנה נחשב לפשרה המקובלת.

 

האם הסירוס יפגע באופיו של הכלב?

בעלי כלבים וחתולים נוטים לחשוש כי לאחר הסירוס חיית המחמד שלהם תהפוך ל"סמרטוט", אך לא כך הדבר. סירוס חיית המחמד אינו פוגע באופייה והיא נשארת פעילה ושמחה כבעבר – למעט כל הקשור בהתנהגות מינית ורבייה שמפסיקות לעניין אותה.

 

רבייה בבעלי חיים אינה עניין רגשי אלא מסתכמת בתיווך הורמונים. כלב או חתול מתעניינים רק בנקבות מיוחמות כתגובה מולדת לריח הספציפי המופץ בעת הייחום. בניגוד לאדם ולקופי העל, כל יתר היונקים מזדווגים רק בעת הביוץ בתגובה לגירוי הורמונאלי ואינם מרגישים צורך במין ורבייה ללא גירוי זה.

זאת ועוד: כלב לא מסורס המריח סביבו נקבות מיוחמות אך בעליו מונע ממנו להזדווג איתן, סובל ונמצא במתח – לעומת כלב מסורס שכלל אינו מושפע מנוכחות נקבות בסביבה.

 

חיות המחמד לא מודעות לכך שהאפשרות להתרבות קיימת, ולכן כלבים מסורסים אינם סובלים מרגשי נחיתות או קנאה לגבי חבריהם הלא מסורסים.

 

 סיבוכים אפשריים של ניתוח הסירוס

בכל ניתוח קיים סיכוי לסיבוכים, דוגמת בעיות בהרדמה, דימום או זיהום. עם זאת, מכיוון שהניתוח שגרתי מאוד ולרוב הווטרינרים ניסיון רב בביצועו, אחוז הבעיות הוא זעיר וקטן הרבה יותר מהבעיות הרפואיות הפוקדות בעלי חיים לא מסורסים.

בטווח הארוך, נצפית לעיתים עלייה במשקל בקרב זכרים מסורסים. הסיבה לכך היא שלרוב נעשה הסירוס בגיל חצי שנה או שנה – גיל בו בעלי החיים הופכים מגורים לבוגרים. בגיל זה, הצריכה הקלורית של בעל-החיים יורדת עקב הפסקת הגדילה וירידה ברמת הפעילות.

המשך האכלתם בכמות זהה של מזון גורמת לכך שעודפי האנרגיה הופכים לשומן. הקפדה על פעילות גופנית ותזונה נכונה על כמותה ואיכותה, עשויה למנוע את ההשמנה ולשמור על מצב גופני תקין.

 

עלויות הניתוח

מחיר הניתוח עשוי להרתיע בשל מחירו הנאמד בכמה מאות שקלים. עם זאת, לרוב הוא מתומחר מתחת לעלותו האמיתית ועוד פחות מניתוחים אחרים ברמת מורכבות דומה. זאת, בשל שכיחותו וחשיבותו הגבוהות.

על מנת לעודד את ביצוע הניתוח מעניקה המדינה הנחה משמעותית במחיר אגרת הכלבת השנתית. באופן זה, ניתן תוך מספר שנים להחזיר את מחיר הניתוח ולחסוך כסף בהמשך.

 

 עיקור כלבות וחתולות

 

עיקור הוא ניתוח שנועד למנוע מחיית המחמד להתרבות. הניתוח מבוצע בנקבות תחת הרדמה מלאה, ובמהלכו מוסרים השחלות והרחם. כתוצאה מכך אין הזדווגות ואין כניסה לתהליך של היריון. ברוב המקרים מדובר באשפוז יום קצר, שבסופו חיית המחמד שבה עירנית הביתה וחוזרת לפעילות תקינה למחרת.

 

רחובות הערים והיישובים מלאים בחתולות ובכלבות משוטטות, ומכלאות אגודות צער בעלי חיים מלאות עד אפס מקום. מדי יום מורדמות עשרות עד מאות כלבות וחתולות שכל חטאן הוא שנולדו ללא מי שיטפל בהם. עיקור חיית המחמד תורם להקטנת התופעה ולהתפתחות סיבוכים בהמשך.

 

חשיבות העיקור

מבחינה התנהגותית, העיקור מונע התנהגות מינית בלתי רצויה, דימום ברחבי הבית, ניסיונות בריחה של הכלבות ויללות קורעות לב של החתולות. בנוסף, אי ביצוע עיקור יגרום לביקורי כל כלבי או חתולי הסביבה שלא יחסכו כל מאמץ להגיע אל היעד הנכסף – תוך הקמת רעש, נשיכות וקרבות. ללא עיקור, טקס זה יחזור על עצמו פעמיים בשנה לפחות, ויימשך כשלושה שבועות בכלבות ושבועות ארוכים יותר בחתולות (אצלן מחזורי הייחום נפסקים רק לאחר הזדווגות).

 

עיקור חיות המחמד עשוי למנוע בעיות רפואיות רבות: גידולי עטין (המקבילה לסרטן השד בנשים) הוא אחד מצורות הסרטן השכיחות ביותר אצלן. ביצוע העיקור לפני בוא הייחום הראשון מונע כמעט לחלוטין את הופעת המחלה בעתיד.

כמו כן, בהיעדר רחם ושחלות נמנעות בעיות נוספות, דוגמת דלקות רחם הנפוצות מאוד בכלבות לא מעוקרות. במידה שהדלקת מזוהה באיחור ולא מבוצע ניתוח חירום, עלולה הכלבה למצוא את מותה. במהלך המלטה עלולות לצוץ בעיות רבות המסכנות את חיי הכלבה והגורים, עד כדי חובת ביצוע ניתוח קיסרי.

קיימות גם מחלות רבות המופיעות בגיל מבוגר ודורשות עיקור כחלק מהטיפול, דוגמת סכרת והפרעות הורמונאליות שונות. מסיבות אלו, מומלץ לנתח כלבה צעירה ובריאה – מאשר כלבה זקנה וחולה.

 

מתי מומלץ לעקר?

מועד העיקור נובע מפשרה: הרצון לעקר מוקדם ככל האפשר לפני בוא הייחום הראשון, מול הרצון לתת לגורה מעט זמן להתבגר ולהגיע לגודל מינימלי מסוים המקל על ביצוע הניתוח. על פי רוב, גיל חצי שנה הוא הפשרה המקובלת.

לא מומלץ לעקר כלבות בזמן הייחום ועדיף להמתין ולעקר כשבוע או שבועיים לאחר סופו.

מכיוון שאצל חתולות הייחום מחזורי ונקטע רק לאחר ההזדווגות, מקובל לעקר מיד. עדיף לעקר כלבה או חתולה שנכנסה להריון – לפני שתמליט.

האם ניתן לתת טיפול תרופתי במקום לנתח?

קיימות תרופות הורמונליות לדחיית המחזור, אך חסרונן הוא בתופעות הלוואי הנגרמות בגינן, דוגמת סרטן העטינים, סרטן הרחם, דלקות רחם ועוד. כמו כן, יש לתת את התרופות למשך כל חיי הכלבה או חתולה – עובדה שהופכת את העניין למסובך וליקר יותר מעיקור. כניתוח חד-פעמי, העיקור מונע את הייחום לאורך כל חיי הכלבה או החתולה.

הרבייה בבעלי חיים איננה רגשית אלא מתווכת הורמונים. כלבה או חתולה אינה מודעת לכך שהאפשרות להתרבות קיימת. בניגוד לאדם ולקופי העל, כל יתר היונקים מזדווגים רק בעת הביוץ בתגובה לגירוי הורמונאלי ואינם מרגישים צורך במין ורבייה ללא גירוי זה. לכן, לא מומלץ לתת לחיית המחמד להמליט – אלא לעקר עוד בטרם הייחום הראשון.

 

סיבוכים אפשריים של ניתוח העיקור

בכל ניתוח קיים סיכוי לסיבוכים, דוגמת בעיות בהרדמה, דימום או זיהום. עם זאת, מכיוון שהניתוח שגרתי מאוד ולרוב הווטרינרים ניסיון רב בביצועו, אחוז הבעיות הוא זעיר וקטן הרבה יותר מהבעיות הרפואיות שאנו רואים בקרב בעלי חיים שאינם מעוקרים.

 

בטווח הארוך נצפית לעיתים עלייה במשקל הנקבות המעוקרות. הסיבה לכך היא שלרוב נעשה העיקור בגיל חצי שנה או שנה – גיל שבו בעלי החיים הופכים מגורים לבוגרים. בגיל זה, הצריכה הקלורית של בעל החיים יורדת עקב הפסקת הגדילה וירידה ברמת הפעילות.

 

המשך האכלתן בכמות זהה של מזון גורמת לכך שעודפי האנרגיה הופכים לשומן. הקפדה על פעילות גופנית ותזונה נכונה על כמותה ואיכותה, עשויה למנוע את ההשמנה ולשמור על מצב גופני תקין. באחוז קטן מאוד מהכלבות המעוקרות ניתן לראות בריחת שתן בגיל מבוגר. הבעיה ניתנת לפתרון על ידי טיפול תרופתי פשוט.

 

עלויות הניתוח

מחיר הניתוח עשוי להרתיע בשל מחירו הנאמד בכמה מאות שקלים. עם זאת, לרוב הוא מתומחר מתחת לעלותו האמיתית ועוד פחות מניתוחים אחרים ברמת מורכבות דומה. זאת, בשל שכיחותו וחשיבותו הגבוהות.

על מנת לעודד עיקורים מעניקה המדינה הנחה משמעותית במחיר אגרת הכלבת השנתית. באופן זה, ניתן תוך מספר שנים להחזיר את מחיר הניתוח ולחסוך כסף בהמשך.

 

קדחת קרציות ומניעתה

 

הקרצייה מהווה מטרד בהידבקותה, ותוך מציצת דם היא יוצרת גירויי עור, פריחה ואנמיה שעלולה לסכן את חיי חיית המחמד. עם זאת, עיקר הסכנה בעקיצות הקרציות היא טפילי הדם השונים המועברים לגוף הנעקץ – וגורמים לקשת של מחלות הנקראות "קדחת קרציות".

 

הבולטת והמסוכנת מכולן היא מחלת הארליכיה. המחלה נגרמת על ידי טפיל הנקרא ארליכיה קאניס, המוזרק אל גוף הכלב על ידי הקרצייה בזמן מציצת הדם.

 

המחלה מאופיינת במספר שלבי התפתחות:

 

  • השלב האקוטי – לאחר עקיצת הקרצייה ותקופת דגירה קצרה, מתחיל הטפיל להתרבות בגוף הכלב וגורם לסימני מחלה כלליים ופגיעה במנגנון קרישת הדם. שלב זה מאופיין בחום, עייפות וחוסר תיאבון של הכלב. לעיתים אף יופיעו שטפי דם קטנים על ריריות הפה או באזורי עור חשוף, דוגמת הבטן והמפשעות. בשלב זה קל מאוד לטפל במחלה, על ידי מתן אנטיביוטיקה מתאימה.


  • השלב התת-קליני – בשלב זה נראה לכאורה כי הכלב מחלים ולא מופיעים כל סימנים קליניים – גם אם לא זכה לטיפול מתאים. התיאבון חוזר, ועמו שמחת החיים אך הטפיל לא נעלם והוא ממשיך לקנן בגוף. מנגנון קרישת הדם עודנו פגוע אך לא ניתן לזהות זאת בבדיקה פיזיקלית רגילה של רופא – אלא רק בבדיקת דם.

 

מצב זה מסכן מאוד את חיי הכלב במקרה של ניתוח, היות שהוא עלול לדמם יתר על המידה עד כדי סכנת חיים. השלב התת-קליני עשוי להמשך כמה חודשים ואף יותר. אם גם בשלב הזה הכלב אינו מאובחן ונותר ללא טיפול, מתקדמת המחלה ופורצת שוב בצורה קשה שלרוב איננה מגיבה לטיפול וגורמת למות הכלב. כמו תמיד – הטיפול הטוב ביותר במחלה הוא מניעתה.

 

מגוון תכשירי הגנה

קיימים תכשירים רבים שנועדו להגן על הכלב מפני קרציות:

 

  •  קולרים – קולרים דוגמת Kiltix, Preventic, Scalibor ודומיהם, המספקים לרוב הגנה טובה למשך חמישה-שישה חודשים.


  • טיפות עורף – טיפות לטפטוף על העורף דוגמת Advantix, Revolution, Protical ועוד. יש לטפטף את הטיפות פעם בחודש ולהימנע מרחיצת הכלב מספר ימים לפני ואחרי הטיפול.


  • תרסיסים – תרסיסים דוגמת Duowin או Frontline בהם ניתן לרסס את הכלב אחת לחודש.

 

ברשתות השיווק קיים מגוון רחב של מוצרים נוספים, כשחלקם מבוסס על חומרי הדברה ואינו מומלץ לשימוש עקב יעילות נמוכה וסכנת רעילות לכלב ולאדם. יש להשתמש בחומרים אלה תוך נקיטת אמצעי זהירות ובטיחות מתאימים.

שימו לב: תכשירים אחדים רעילים מאוד לחתולים! אין לטפל בחתול בתכשיר המיועד לכלבים ללא התייעצות עם הרופא הווטרינר.

 

לעיתים קרובות, כמות הקרציות בסביבת הכלב כל כך גבוהה עד כי אף תכשיר לא יועיל. במקרים כאלה יש לרסס ולהדביר בחומרים ייעודיים את סביבת הכלב והחצר שבה הוא נמצא. מומלץ שלא לרסס ישירות על הכלב עקב סכנת הרעלה לכלב ולבני האדם החיים עמו.

 

אבחון וטיפול יסודי

 

השלב הבא במניעת המחלה מתמקד באבחון מוקדם וטיפול רפואי יסודי עד להיעלמותה המלאה.
המלצות מיוחדות בהן ראוי לנקוט:

 

  • בכל מקרה של מחלה או חום יש לקחת את הכלב לבדיקה הכוללת ספירת דם – גם אם נראה על פניו כי הכלב חלה אך השתפר והחלים.


  • באם אובחן הכלב כסובל מקדחת קרציות, יש לסיים את הטיפול עד סופו ולהקפיד להגיע לבדיקות דם חוזרות בהתאם להוראות הרופא – גם אם לכאורה מצבו של הכלב תקין.


  • ביצוע ספירת דם לפני כל ניתוח, כולל ניתוחים שגרתיים דוגמת סירוס או עיקור.


  • ביצוע ספירת דם כללית במסגרת הביקור השגרתי אצל הווטרינר, ובעיקר אם הכלב סבל מקרציות.

 

הידבקות במחלה

לא ניתן להידבק בקדחת הקרציות מכלב חולה, שכן המחלה מועברת על ידי נשיכת קרצייה בלבד. עם זאת, במכלול טפילי הדם שנושאות הקרציות קיימים כאלה המסוגלים להדביק ולגרום להתפרצות מחלה בבני אדם, דוגמת קדחת הבהרות.

 

קרציות אינן נמשכות לאדם ולכן נדיר למצוא עקיצות בבני אדם. בכל מקרה, לאחר כל שהייה בשטח (במיוחד באזורי צמחייה), רצוי להיבדק לאי נוכחות קרציות. בעת שהייה באזורים אלה חשוב להצטייד בבגדים ארוכים, ובכל מקרה של חום המלווה בפריחה ממושכת על הגוף – יש לשלול הידבקות בקדחת קרציות.