אמא וילד. מקור-Stock.XCHNG

עצות מעשיות להורים: עזרה לילדכם בשעת חירום

לאור אירועי הימים האחרונים, אנו מצרפים מספר המלצות להורים להתמודדות עם ילדיהם במצבי חירום.

 

המלצות אלו גובשו על ידי ארגוני הקואליציה הישראלית לטראומה, בתיאום עם פיקוד העורף.

 

 המלצות לפי גילאים

 

התמודדות עם מצבי חירום טובה יותר אם המשפחה נערכת אליהם מראש. כשאתם והילדים יודעים מה צפוי לכם, עולה תחושת הביטחון העצמי, וכך גם ההתמודדות עם אירוע החירום.
אתר פיקוד העורף גיבש המלצות להיערכות משפחתית למצב חירום. גם במידה שלא נערכתם מראש, תוכלו להשתמש בהמלצות בהמשך.

החשיפה לאירועים לא חייבת להיות ישירה כדי להשפיע על רגשותיהם של הילדים או לגרום להם למצוקה. במקרים רבים גם צפייה בחדשות בזמן אירועי חירום עלולה להיות חוויה קשה עבורם.

ההלם והחרדה שהם מנת חלקם של המבוגרים, מועצמים על ידי תחושת חוסר האונים של הילד – הוא חש פגוע ומאוים בעולם שלעתים הוא אינו מבין אותו. ההשלכות של חשיפה שכזו עלולות לכלול תגובות פחד, התנהגות אלימה, הצמדות להורים, חלומות רעים ואף הרטבה במיטה, אצל ילדים שכבר נגמלו מכך.

האופן שבו ילד מגיב לאירוע טראומטי תלוי בגילו, אישיותו, חומרת וקרבת האירוע הטראומטי ורמת התמיכה אותה הוא מקבל ממשפחתו ומחברים. אתם, ההורים מהווים את המקור החשוב ביותר להתמודדות ילדכם בעתות משבר. למעשה, רוב הילדים יתאוששו ממשבר ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם. בשל כך, חשוב כי אתם כהורים, תהיו קשובים לסימני מצוקה אותם משדר הילד, ותהיו שם בשבילו על מנת לתמוך בו.

 

להלן מספר עצות מעשיות אשר יעזרו לכם ולילדכם להתמודד במצבי משבר ומצוקה:

 

1. התגובה שלכם קובעת – היו מודעים לתגובותיכם שלכם לאירוע – ילדים מסיקים כיצד להגיב למצב על ידי צפייה במבוגרים בסביבתם (הורים, גננות או מורים). נסו, עד כמה שאפשר, להפגין התנהגות רגועה ומרגיעה. על מנת לעשות זאת, שתפו חברים או בני משפחה מבוגרים אחרים ברגשות ובמחשבות שלכם בטרם תדברו עם ילדכם.

2. תנו להם את תשומת הלב שהם זקוקים לה, הכירו ברגשותיהם – בייחוד במצבים קשים, תשומת לב והקשבה מצדכם מספקות לילד הזדמנות להביע את חוויותיו ולחוש בטחון וקרבה. במידה והילד רוצה לשוחח על רגשותיו, אל תמנעו מכך, ועודדו אותו לספר מה הוא חש. גלו הבנה והזדהות, והסבירו לו אם הוא חש פחד, כעס ואשם אלו תגובות נורמאליות לאירוע "לא נורמלי" שכזה. התנהגויות נורמאליות בקרב ילדים במצבי חירום: פחד, רעידה, התנהגות אלימה, הצמדות להורים, חלומות רעים ואף הרטבה במיטה, אצל ילדים שכבר נגמלו מכך וכד' כל אלה הן תגובות נורמליות למצב בלתי נורמלי!!!

3. התאימו את המידע לרמת הבנתו של הילד – התאימו את המידע אותו אתם מספקים לגילו ולרמתו של ילדכם. ספרו את האמת, אבל אל תרחיבו יתר על המידה. עודף מידע עלול לבלבל ילדים, ולגרום לפחד ולחוסר בטחון. במידה והילד אינו רוצה לדעת מה שקרה, אל תתעקשו לספר לו. בכל מקרה, חשוב לא להעלות השערות לא מבוססות או לספק מידע לא נכון לגבי מה שקרה.

4. הגבילו את חשיפת הילדים לאמצעי התקשורת – הימנעו מחשיפת יתר של הילד לשידורים גרפיים וחיים של האירוע. הדבר חשוב במיוחד בגילאי הגן וביה"ס היסודי. השתמשו באמצעים אחרים, כגון קלטות וידאו, סיפורים או משחקים כדי להעסיק אותו בזמן זה.

5. נסו לשמור על שגרה נורמאלית וספקו להם דברי הרגעה מציאותיים לגבי בטחונם – שמרו ככל הניתן על הרגלים קבועים, זמני ארוחות ושינה. הרגיעו את הילדים כי הם בטוחים ואתם לצידם, והעבירו את המסר "ביחד נתגבר".

6. סימני מצוקה שלא מחייבים \המחייבים התערבות מקצועית:

  • בקרב ילדים צעירים שימו לב לדפוסי משחק אשר משחזרים את האירוע המפחיד שובושוב ולתלונות על "חלומות רעים". התנהגויות אלו הינן נורמאליות לאחר אירוע טראומטי, ומהוות את דרכו של הילד להתמודד עם החרדה. עם זאת, במידה ואין שינוי בעוצמה ובתדירות של ההתנהגויות הללו לאחר מספר חודשים, רצוי לפנות לייעוץ מקצועי.
  • בקרב מתבגרים יש להקפיד ולשים לב להתנהגות חריגה שאינה אופיינית להם, כמו הפרעות אכילה ושינה והפגנות כעס חריגות. יש להתייחס לסימנים אלו באופן מיידי ולפנות לטיפול מקצועי.


7. ומה איתכם? שימו לב למצבכם הרגשי – אתם המשענת של הילד, עליכם לשמור על עצמכם. שמרו על קשר עם משפחה וחברים, ופנו לאנשי מקצוע במידה ויש צורך בכך. נסו להקפיד על תזונה ושינה נכונות. אל תהססו לפנות לעזרה נפשית מקצועית במידה שנראה לכם כי אתם או ילדכם זקוקים לכך.

 

בכל שאלה ניתן לפנות למחלקה לשירותים חברתיים במועצה – 08-6564145/163

ולסיוע נפשי ראשוני ניתן לפנות לקווים החמים של ארגוני הקואליציה הישראלית לטראומה: נט"ל 1-800-363-363  |  ער"ן 1201

למידע עדכני ניתן לפנות לפיקוד העורף: מוקד מידע טלפוני 1207

 

 המלצות לפי גילאים

 המלצות לפי גילאים

 

כיצד יכולים ההורים לעזור לילדיהם:

 

התנהגויות צפויות של ילדים והתמודדויות של הורים על פי חלוקה גילית

סוכם ע"י צוות השירות הפסיכולוגי – מ.א.רמת הנגב

 

בגיל הרך:

 

נסיגה התנהגותית כגון: דיבור ילדותי, הרטבת לילה, מציצת אצבע, תלותיות, סיוטים, קושי בהירדמות, פחד מפני השינה, הצמדות מוגזמת להורה, חוסר רצון ללכת למסגרת ותלונות פיזיות כמו: כאבי בטן וכאבי ראש.

תגובות מומלצות של הורים:

היות ופחדים מתעצמים סביב זמן השינה כדאי להישאר עם הילדים עד שיירדמו כדי שירגישו מוגנים.מומלץ להקריא סיפור, להשמיע מוזיקה מרגיעה, לעשות אמבטיה חמה, להשתמש בהומור, לתכנן את יום המחר וכו'.

מומלץ לבלות יותר זמן עם הילדים ולאפשר להם להיות תלותיים יותר בשבועות שאחרי החירום .

חשוב להתייחס לפחד ולדאגה של הילדים ברצינות. לא לשכנע אותם לוותר על הרגשות.

חשוב לענות על שאלות של ילדים באופן ישיר במונחים שהם מבינים.

לא כדאי לספק יותר מידע ממה שהילד שואל.

 

בגיל ביה"ס היסודי:

 

בגיל זה הילדים יותר מודעים למתרחש וכתוצאה מכך הם נוטים להיות יותר מודאגים לביטחונם האישי ולביטחון האנשים הקרובים להם. בנוסף, כלולים להיות יותר בטויי כעס ומחשבות על נקמה, נטיות למריבות ואלימות, סיוטי לילה, רצון להישאר בקרבת ההורים, חוסר מנוחה, חוסר קשב, נטייה לנסיגה, הסתגרות או דכדוך.

תגובות מומלצות של הורים:

חשוב להיות כנים עם הילדים, לתת להם מידע מסודר וברור בלי הגזמות, להודות בפניהם

שהאירועים האחרונים היו מפחידים, להדגיש שכרגע הם בטוחים, שהמבוגרים יבררו ויבדקו מה קרה, להגביל צפייה בטלוויזיה ובחדשות, לעודד את הילדים לדבר עם ההורים או בינם לבין עצמם כדי לצמצם את הבלבול והחרדה, להימנע מלנסות להחזיר בטחון בצורה מוגזמת ולא אמינה, לא לפחד להודות שיש דברים שההורה אינו יודע. חשוב לתכנן עימם פעילויות עתידיות בכדי לייצר אופטימיות ותקווה.

 

בגיל ההתבגרות:

 

מתבגרים נוטים להגיב בצורה דומה למבוגרים: הם נוטים לחוש חרדה, קהות חושית, נטייה להכחיש או להימנע מלחשוב על מצב החירום, להיכנס לדיכאון, להשתמש בחומרים ממכרים, לריב עם בני גילם ועם הוריהם , להיעדר מלימודים,לרדת בהישגים לימודיים, לגלות מחשבות אובדניות, לסבול מהפרעות בשינה וכיו"ב.

תגובות מומלצות של הורים:

להיות סובלניים כלפיהם, להקשיב לספורים שלהם, לעודד אותם לדבר על הרגשות שלהם ולקבל אותן כתגובות טבעיות למצב, לעזור להם להימנע מהכללות, לאפשר התפרצויות כעס ואח"כ לנסות להרגיע ולהחזיר תחושות שליטה, לאפשר להם לבלות זמן רב יותר עם חברים תומכים בני גילם,לעודד אותם לדחות קבלת החלטות חשובות לזמן מאוחר יותר, למצוא דרכים יצירתיות להראות להם שאוהבים אותם.

 

בכל שאלה, פנייה ובקשה, הנכן מוזמנים לפנות ישירות לשירות הפסיכולוגי: 6564145