משלחת המועצה לפולין 2016. צילום ווייטק (Medium) משלחת המועצה לפולין 2016. צילום ווייטק

זה לא עוד מסע לפולין – רשמים של משלחת הנוער ממסעה בפולין

עם שובה של משלחת הנוער ממסעה בפולין   

* כתב: חמי צמח – מנהל המשלחת

משלחת הנוער שלנו לפולין החלה את לפעול כבר בשנות השמונים, כשמשלחות ראשונות רק החלו להכיר את דרכיה, כשעדיין אי אפשר היה לטוס ישר לפולין, כשמסך הברזל עדיין חצץ בין פולין והמערב, כשוורשה עוד לא ידעה שעשרות אלפי בני נוער ישראלים ימלאו את אתריה מדי שנה ואתרי ההנצחה הפולנים והיהודיים עוד לא היו מעוצבים ברוח ההיסטורית אותה אנו מאמצים כיום.

בשלושים השנים האחרונות יצאו בני הנוער שלנו במשלחות שמשמעות השואה, התקומה וההיסטוריה היהודית, עומדות בלבן, מלווים על ידי מדריכים, מורים והורים שראו במשימת הובלת המשלחות ערך בעל חשיבות חינוכית, רוחנית, לאומית, לימודית ובעיקר אנושית.

בשנים האחרונות התפצלו ילדי האזור לשלוש משלחות: זו היוצאת במסגרת מבית הספר לחינוך סביבתי, זו של בית הספר נופי הבשור – וביניהן – המשלחת הותיקה, העושה לשמירת ייחודיותה ואיכותה, אליה הצטרפו במשך השנים נערות ונערי משמר הנגב.

כאשר קיבלתי לידיי את האחריות על הובלת המשלחת לפני כשלוש שנים, ידעתי כי אני לוקח עליי משימה עם מסורת ארוכה ומצוינת ועשיתי ככל יכולתי כדי להעמיד את שתי המשלחות שניהלתי במדד האיכות והייחוד כפי שהיה נהוג בעבר.

את המשלחת הזו, שחזרה לפני שבועיים בדיוק מפולין, הובלתי ביחד עם איז'ו רוזנבלום, המדריך שכבר הפך אצלנו למיתוס, שמדריך את המשלחות שלנו כבר יותר מעשרים שנים, במקצועיות המבוססת על ניסיון עצום וידע רב וברגישות ובהקשבה, שמפתיעות אותי בכל פעם מחדש.

את המשלחת הזו הובילו ביחד אתי: הדר שאלתיאל, אנה חזקיהו, גלי עזר ומעין גרבר  –  ארבע מדריכות מופלאות, שלקחו על עצמן אחריות עצומה ונשאו בה באופן מעורר השראה ומרשים במיוחד. אני מלא תודה על ההזדמנות שניתנה לי, לעבוד ביחד אתן, ללמוד מהן בכל פעם מחדש ולראות אותן בעבודתן מלאת החוכמה עם הילדים, באהבה רבה, מתוך אחריות גדולה ובכישרון ייחודי.

את המשלחת הזו ליוו אנשים מצוינים מיישובי רמת הנגב וממשמר הנגב, שנתנו מעצמם למען הצלחת המשלחת ולהעצמת חווית ההשתתפות בה. באירוע נעילת המשלחת הענקנו לכולם תעודות הוקרה.

את המשלחת הזו העמדנו ברמת הקושי הגבוהה ביותר הקיימת במסעות לפולין. בנינו משלחת הטרוגנית וגיבשנו אותה במשך כחצי שנה לכדי קבוצה המסוגלת להתנהל במשך שמונה ימים בתוך סיר לחץ מאוד לא פשוט. נסענו ביחד קרוב לאלפיים ק"מ (!), קמנו מוקדם מאוד בכל אחד מהבקרים, הלכנו לישון… (ולפעמים כמעט שלא); התמודדנו בהתמדה עם קשיים אישיים שעלו תוך כדי המסע, קשיים שנבעו מעומס גדול מאוד ומאתגרים רגשיים לא פשוטים שהמסע זימן לכולנו; הגענו לכל המקומות שאליהם רצינו להגיע, עמדנו בלוחות הזמנים בצורה מרשימה, הרחקנו להגיע עד לסוביבור, אתר מחנה ההשמדה אליו אין משלחות נוער מגיעות, כי היה לנו חשוב ללכת בדרכים שעדיין לא סומנו על ידי אחרים, גם בתוך פולין, אליה מגיעים עשרות אלפי נערות ונערים בשנה.

החוויות העצומות שעברנו ביחד יחברו לתמיד בין כל משתתפי המסע הזה וילוו כל אחד מאיתנו לאורך כל חייו. משמעויות המסע הזה והתהליך הממושך אותו עברנו, ישפיעו שוב ושוב על חיינו ויהיו לחלק מהמצפן שכל אחד מאיתנו ינווט על פיו את המשך חייו. בדיוק בשביל זה עשינו את הדרך הארוכה הזו.

אני מבקש להודות לכל מי שאפשרו לי, זו הפעם השניה, להוביל את המשלחת לפולין בדרך בה אני מאמין, תוך מתן גיבוי מלא לתהליך המורכב אותו נדרשת המשלחת לעבור בדרכה לפולין.

כאשר הבטתי בילדים שלנו עומדים זה לצד זה, בטקס בבירקנאו, בראש מורכן, במקום בו יותר ממיליון בני אדם הוצאו אל מותם; או מחובקים ביחד בקרחת היער שחיברה בינינו לבין העבר יותר מכל דבר אחר; או בראש הגבעה הירוקה, מנסים להבין ביחד את מה שקשה אפילו לדמיין; כשהבטתי בילדים שלנו, ילדים שגדלו זה עם זה, זה לצד זה, ביחד, ילדים שגם בעתידם יהיו קשורים זה בזה; הבנתי שוב, כי אנחנו כנראה עושים משהו נכון וכי המשמעות של המסע הזה היא הרבה יותר מעוד מסע לפולין.

[חמי צמח]